חוג ג'ודו
ג'ודו, ביפנית: ג'ו - רכה, דו - דרך.
היא אמנות לחימה מודרנית בעלת אופי ספורטיבי שנוסדה בסוף המאה ה-19 ביפן על ידי פרופ' ג'יגורו קאנו.
אדם המתאמן בג'ודו נקרא ביפנית ג'ודוקא ובעברית ג'וּדַאי.
ג'ודו פותח בכוונה להפוך אותו לספורט. לשם כך מייסדה - חקר ובחן שיטות לחימה יפניות רבות שהיו ידועות בזמנו (הקרויות בשם הכולל ג'ו ג'יטסו),
הוציא מהן את הטכניקות המסוכנות (כגון בעיטות, אגרופים), שיכלל חלק מהטכניקות הקיימות ויצר שיטה שמאפשרת להילחם בכל הכוח בלא להיפצע,
להרוג או להטיל מום ביריב.
קרבות מוכרעים בג'ודו בשני אופנים:
קרב עמידה - בו מטרת הקרב היא להטיל את היריב בצורות שונות עם ניקוד שונה עבור כל הטלה, כאשר הניקוד הגבוה ביותר הוא "אִיפּוּן", הטלה על הגב.
קרב קרקע - בו המטרה היא להכריע את היריב באחת משלוש שיטות:
ריתוק - הצמדת שכמות היריב לקרקע, כאשר הוא על גבו, למשך 20 שניות.
חניקה - הבאת היריב לכניעה או לעילפון. בישראל, הטכניקה מותרת לילדים מגיל 12 ומעלה (ילדים ב').
בריח - הפעלת לחץ באמצעות מנוף על מפרק היריב או על האזור הקרוב לו, ובכך הבאתו לכניעה.
בג'ודו מותרים בריחים רק על המרפק בלבד. בישראל, מותר לנערים מגיל 14 ומעלה (קדטים).
כניעה מתבצעת על ידי שתי טפיחות קלות ביד פתוחה על המזרן או על גוף היריב.
