ריקוד- שרון שדה ארדיטי

ריקוד- שרון שדה ארדיטי

כשאני חושבת על ריקוד, אני חושבת על שמחה, אנרגיית חיים מתפרצת וטבעית.
כל כך טבעית, שאם נחשוב על זה, כל חיינו למעשה ,מורכבים מתנועה ואנרגיה.
החל מהקימה  שלנו מהמיטה בכל בוקר, צחצוח שיניים, לבישת בגדים ,צורת ההליכה, הדיבור,
מה לא בעצם?..
הכל רצף של תנועות כאלו ואחרות ,על המוסיקה שמתנגנת בתוכנו.
כל אחד ותנועותיו ,בהתאם  לטביעת הנשמה שלו.
למרות זאת, נראה לעיתים שעולם המחול המקצועי ,מטשטש כל זכר של אמת פשוטה זו.
עולם ששואף לייצר רקדניות זהות, דקיקות ונטולות פגמים כביכול..
זה שמעלה על נס ,את "מאדי" כוכבת הסדרה "רקדניות קטנות" ,(משדורת אצלנו ביס),צריך לקחת בחשבון גם את "מקאנזי" אחותה הקטנה.
למי שלא מכיר, זוהי  תוכנית ריאליטי שעוסקת בעולם המחול  המקצועי של ילדים ונוער .
מדובר בשתי בנות ,אחיות בנות 12 ו-10 ,
שמתחרות בתחרויות  ריקוד ברחבי ארה"ב   ונחשבות מהטובות בתחומן.
מבט חטוף בלבן  של העיניים שלהן ,מגלה לצופה את הטרור, הקפדנות והחיים בצל הביקורת הבלתי פוסקת  שהן סופגות כל יום מ"מיס אבי"(הגברת אבי לי מילר, מנהלת הסטודיו בו הן רוקדות).
האביוז  ש"מאדי" למדה להסתיר וזה  ש"מקאנזי" לא מצליחה ,נוכח בכל  תוכנית, ובכל עונה.

אני קוראת תיגר על השיטה. שיטת חינוך שהועברה מדור לדור  במשך שנים ,בבתי ספר לריקוד בהם היה נהוג , עד לא מזמן, שהמורה לבלט, מכה עם סרגל על  קצות האצבעות.
תודה לאל ,כזה כבר אין (לפחות לא שידוע לי בישראל)
אבל צעקות, עלבונות, וסתם  סארקזם תמצאו  בשפע.
התפיסה שגורסת שכך משיגים תוצאות-עדיין רווחת.

מה דעתכם על בדיחות על הבר ,במקום ירידות?
אני טוענת שחיוך  וחיזוקים חיוביים עובדים  טוב יותר מצעקות.
מניסיוני, רקדנית ששלמה עם עצמה ומאמינה בעצמה, כי האמינו בה קודם!
תביא נוכחות עוצמתית ומרשימה על הבמה.

אני מלמדת ילדות מגיל 3 לאהוב את גופן ונפשן.
אני מלמדת אותן ,שהמהות של  כל העניין, זה לרקוד מהלב והנשמה.
כן ,יש לעבוד גם כשקשה, וגם שקצת כואב, ובלי השקעה  שכוללת
חזרות רבות ונשנות לא יהיו תוצאות.

אבל מכאן ,עד קשיחות ירידות ואווירת טרור בסטודיו יש סקאלה רחבה..
האמת היא -אין מודל אחד. כל אחת היא רקדנית טובה, אם תתחבר ליופי ולעוצמות  שבתוכה.
מאותה סיבה, נטשתי את עולם התחרויות עם רקדניות בגילאי הנוער.

הייתי שם ולאחר סיבוב הבנתי:
מי ישפוט אומנות?!

ולמה לייצר אנרגיה אגרסיבית ולא נעימה , בין ילדות  ובין מורות  לריקוד שחולקות אהבה לאותו מקצוע.
את מי ?ומה זה משרת?!
אני מייצרת להן במות ,מופעים וכנסים .

הן רוקדות עם אומנים ,משמחות ומבדרות ילדים והורים , בשלל במות ומקומות בארץ,
אולי בהמשך גם בעולם. .
העיקר זה באנרגיה טובה, באהבה.
הן יוצרות חיבור ולא פירוד. וזה מבחינתי העיקר.

לחנך דור שיהא קצת יותר שלם עם עצמו ,ואולי כך ,קצת יותר ,שלום גם בעולם.
הכותבת:
שרון שדה ארדיטי. מורה לריקוד, כוראוגרפית
מנהלת סטודיו לריקוד שרון שדה בפתח תקווה.
נשואה ואמא ל-3